החלטה בתיק עת"מ 24337-12-11

רקע והמחלוקת בין הצדדים

עניינה של העתירה, בקשה שהוגשה על ידי העותר 1 (להלן: "העותר") למשיבים לכניסתו לארץ ולאיחוד משפחות, אשר טרם נענתה על ידי המשיבים.

לפי הנטען בבקשה, העותר הוא אזרח מצרי, בן זוגה של העותרת 2 (להלן: "העותרת") ואביהם של ילדיה הקטינים, העותרים 3 ו- 4 (להלן: "הקטינים"). העותרים 3-4 הם תושבי ואזרחי המדינה.

העותר ביקר פעמיים את העותרים 2-4 פעם אחת בחודשים מאי-יולי 2010 ופעם שנייה בחודשים ינואר-מאי 2011, במסגרת אשרת תייר שניתנה לו. לאחר ביקורים אלה, הוגשה הבקשה נשוא העתירה דנן.

אין חולק כי הבקשה לא נדונה לגופה על ידי המשיבים וזאת משום שנדרשו פרטים נוספים אשר במהלך הדיון היום התברר כי הינם מספרי טלפון ומספרי תעודות זהות של קרובי משפחה מדרגה ראשונה של העותר וכן של גיסיו, בעליהם של אחיותיו.

נכון לדיון היום הובהר כי חל קמן הפרטים הומצא והפרטים החסרים כיום הינם מספרי תעודות הזהות של הגיסים הנ"ל שטרם הומצאו.

בשל אי המצאת הפרטים הנ"ל, טרם נדונה הבקשה לגופה ומכאן העתירה.

טענות העותרים

העותרים טוענים כי מניעת כניסתו לישראל של העותר, הינה בניגוד לנוהל מס' 5.2.0009 של משרד הפנים ולס' ג' (11) ו- (12) לאותו נוהל.

לטענת העותרים, על אף ניסיונותיו של העותר להשיג את מספרי הזהות של גיסיו, כפי שנתבקש על ידי המשיבים לאחר הגשת בקשת האחמ"ש, קיים קושי להשיגם בשל המצב הפוליטי חברתי הסורר במצרים כיום ובשל החשש כי אם יוודע שהפרטים נחוצים מעבר למגורים בישראל, יבולע לו ולקרובי משפחתו. אף קרובי משפחתו של העותר בשל כך אינם מוכנים מתוך פחד לשתף עימו פעולה.

נטען גם כי במצרים חוקק בקיץ 2010 חוק האוסר על קשר רומנטי בין מצריים לישראליות ועל כן על העותר להסתיר את כוונותיו מן הסובבים אותו. נטען כי על אף העדר מספרי הזהות הנ"ל של הגיסים, ניתן לטפל בעתירה ואי הטיפול בה נעשה שלא כדין. בנוסף נטען כי אי טיפול בבקשת האחמ"ש גורם נזק לקטינים, אשר סבם שהיה דמות דומיננטית בחייהם נפטר לאחרונה.

במהלך הדיון הובהר כי בינתיים עזב העותר את מצרים והוא נמצא כיום בתאילנד.

נטען כי אי מתן תשובה לעתירה כמוהו כסירוב ואף גרוע מכך.

העותרים צירפו לעתירתם מכתבים מהורי העותרת, מאחיה, וממכרים נוספים אשר עולה מהם כי כוונת הצדדים להתאחד ולבנות משפחה היא כוונה אמיתית. במהלך הדיון אף הוגש מסמך בנוגע להשפעת המצב הנ"ל על אחד הקטינים.

העותרת טענה כי היא אזרחית נאמנה למדינה, עובדת ומשלמת מיסים ומבקשת לממש את זכותה לחיות בארצה עם בן זוגה, אבי ילדיה.

במישור המשפטי נטען כי סמכות שר הפנים להעניק אשרות לפי חוק הכניסה לישראל אינה חסינה בפני ביקורת שיפוטית וכי בבואו לדון בבקשה, על שר הפנים לשקול שיקולים שונים וביניהם כיבוד זכויות היסוד של העותרים.

לעניין איחוד משפחות, הופניתי לפסיקה של כב' הש' אוקון המבקרת הרמת מכשולים בירוקראטיים על ידי המשיב.

עוד במסגרת הטיעון המשפטי פורטו ההלכות בדבר חשיבותה של הזכות לחיי משפחה וההגנה לקשר בין הורים לילדיהם, שיקולים אשר נטען כי היה על שר הפנים לשקול במקרה דנן משהוגשה בקשת האחמ"ש. עוד נטען כי ההחלטה שלא לאשר את כניסת העותר לישראל אינה מידתית וכי היא אינה עומדת בשלושת המבחנים שנקבעו לבחינת עיקרון המידתיות.

במהלך הדיון שהתקיים בפניי הובהר כאמור כי העותר מצוי כיום בתאילנד וב"כ העותרים שבה על הקושי בקבלת מספרי תעודות הזהות של גיסיו של העותר. עוד נטען כי העותרים ביקשו שיותר לעותר להיכנס לארץ ומכאן לנסות לקבל את הפרטים החסרים, אך בקשה זו סורבה ולו הייתה מתקבלת, היה בכך כדי להקטין את הסיכון לעותר.